דף הבית >> חדר הדרכה >> חדר הדרכה לצוותי הוראה >> מאמרים מקצועיים >> שימוש בקולנוע בכיתת הלימוד

בין גרסת הבמאי לגרסת המורה

על שימוש בקולנוע בכיתת הלימוד
ד"ר נועם פיינהולץ
אם תמונה שווה אלף מילים, הרי שסרט שווה אלף תמונות ועשוי להיות דרך נהדרת ללמד נושא חדש בכיתה – לעורר עניין, לייצר הזדהות, להמחיש נושא, להציג נושא מזווית חדשה ועוד.   אם כך, השאלה היא איך עושים זאת באופן היעיל ביותר. כיתה חשוכה, סרט די.וי.די באורך מלא, ו"שקט – מקרינים", הם לא הדרך.  מדוע? כי לרוב אין בבתי ספר תנאי הקרנה הולמים לסרט באורך מלא – אולם, זמן, אווירה – ולכן התלמידים אינם נכנסים למצב הרוח הדרוש. אבל גם אם היו תנאים, סרט באורך מלא הוא בזבזני מבחינת ההוראה והלמידה ואינו מקדם את העניין המדויק שבו המורה רוצה לעסוק, שלא לדבר על סצנות אלימות או מיניות "לא-חינוכיות". המסקנה היא: סצנה קצרה וממוקדת מתוך הסרט עשויה לעשות עבודה פדגוגית טובה יותר ולקדם למידה משמעותית. בואו ננסה לפצח את ה-DNA של "קטע טוב לשימוש בכיתה" ולהבין מה אפשר לעשות איתו.
 
למצוא את הקטע הנכון
#קחו סיפור שלם#: סצנה עם התחלה, אמצע וסוף היא סצנה טובה למטרת הוראה ולמידה – סצנה שאפשר להבין את המתרחש בה גם מבלי לצפות בסרט כולו ויש בה אפילו קתרזיס. מדובר במעין סרט קצר שמסתתר בתוך הסרט המלא. סגרו מהר פערים בעלילה (איך קוראים לדמויות ואילו דברים חשובים התרחשו עד עכשיו בסרט) והחלו בהקרנה. אם בחרתם נכון, כעבור רגע התלמידים שקועים במסך. קחו, למשל, את סצנת המעפילים מהסרט "הטל צל ענק" (1966) – סרט היסטורי על ראשיתה של מדינת ישראל. תלמידים כיום יתקשו לשרוד את הסרט כולו, אך את סצנת המעפילים הוא לא ישכח – והשיעורים שלמד עד כה על הקמת המדינה יתנו לה הד חזק. המעפילים מגיעים מהים. אנשי המחתרות יורדים לחוף לעזור להם. הבריטים מחכים עם רובים שלופים על גבעה קטנה. הקצין הבריטי דורש מכל אלו שהגיעו מהים לצעוד קדימה, אך אנשי הישוב הוותיקים מתערבבים בהם ומחליפים אתם בגדים. הקצין מאיים לספור עד עשר ואז לירות בכולם. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע... נראה אתכם עוצרים את הסרט בנקודה הזו. הכיתה במתח. דרך יעילה ביותר לפתוח את פרק ההעפלה בתולדות המדינה. עכשיו מתחילים לדבר.
#חפשו את החריג#: דברו על ההיבטים הקולנועיים של הסצנות שהראיתם – אם הם מעניינים, כלומר חריגים: זווית צילום יוצאת דופן, שימוש מפתיע בצבע, פסקול לא מתאים לכאורה וכדומה. אלה אמצעים שבהם נקט הבמאי כדי להדגיש משהו בסצנה. למשל, הילדה באדום ב"רשימת שינדלר". מי שראה את הילדה באדום מ"רשימת שינדלר" לא ישכח אותה; סרט בשחור לבן ופתאום ילדה אחת עם שמלה אדומה חוצה את המסך, עולה לביתה, מתחבאת מתחת למיטה ודקות ארוכות אחר כך, לקראת סוף הסרט, גופתה מוטלת על גבי מריצה. זה הכול. אבל היא לא יוצאת לנו מהראש. עתה מתבקש לשאול את התלמידים: למה הסרט בשחור-לבן? למה להדגיש ילדה אחת באדום אם איננו יודעים אודותיה דבר?
#ספקו מקור הזדהות#: כוחו של המדיום הקולנועי הוא ביצירת הזדהות מהירה. דמויות של ילדים מעוררות הזדהות עוד יותר מהירה – בעיקר אצל ילדים. כאשר אתם רוצים להדגיש עניין כלשהו בשיעורים שלכם ולהפעיל לשם כך גם אמצעי קולנועי, נסו למצוא סצנה מתאימה שגיבוריה הם ילדים. קחו למשל את הסרט הבלתי צפוי – סרט דוקומנטרי מ-1913 "חיי היהודים בארץ ישראל" (הסרט נמצא ביו-טיוב). זהו סרט תדמית שהוקרן בקונגרס הציוני ה-11 ובו שלל צילומים של חיי היומיום בישוב העברי: תושבי תל אביב בשדרות רוטשילד, איכרים עובדים בחדרה, בניית הטכניון בחיפה, יקבי כרמל בראשון לציון ועוד. בחרו מהסרט הזה סצנה אחת או שתיים, למשל  שיעור התעמלות בגימנסיה הרצליה (לפני שהפכה ל"כלבו שלום"). התלמידים שונים התלמידים כיום, אך גם דומים. הקרנתי את הקטע הזה לתלמידים מכיתות א' עד י"ב והוא עובד בכל פעם מחדש. התלמידים הצופים מזדהים ושואלים.
#הראו הכול#: לא רק קולנוע, גם קטעי טלוויזיה, קטעי מחשב, קטעי סרטים שצולמו בידי חובבים לצרכים פנימיים או בידי התלמידים עצמם – אם יש להם פוטנציאל חינוכי. "החמישיה הקאמרית" היא דוגמה מתבקשת – אינספור מערכונים בעלי פוטנציאל חינוכי רב.
#המורה כבמאי#: כשאתם משתמשים בסרט בכיתה אתם הבמאים והעורכים של הסרט. עשו אתו מה שנראה לכם נכון. כשאנו משתמשים ביצירה ספרותית במהלך שיעור אנחנו לא מעלים על הדעת לקרוא את הספר כולו. מדוע להתייחס אחרת לקולנוע? בחרו סצנה מתאימה אחת ודונו בה. אחר כך קפצו לסצנה ראויה אחרת. זכרו, הסרט הוא אמצעי, לא מטרה. תלמידים בבית ספר יכולים וצריכים להסתפק ב"גרסת המורה". אחר כך המליצו להם לצפות בסרט באורך המלא בביתם- לצפייה בסרט מלא יש בכל זאת ערך תרבותי בדיוק כמו לקריאת ספר מתחילתו ועד סופו.
 
עבודה חינוכית עם קטע סרט
#תזמון#: כמו כל דבר בחיים גם עבודה עם קטע סרט בכיתה היא ענין של תזמון נכון והחלטה מתי להקרין את הקטע ומתי לנהל עליו דיון. האופציות מגוונות ולא נמנה כאן את כולן אך בשתי מילים אומר זאת כך- בחירה מושכלת. ההחלטה האם להקרין קטע בתחילת השיעור או בסופו היא לא עניין שולי. כמו כל חלק במערך השיעור שלכם גם להקרנת הסרט כדאי שיהיה צידוק פדגוגי. סרט הוא לא ממלא מקום. כיתה סוערת שלוקח זמן לרכז בדרך כלל מזמינה הקרנה בתחילת השיעור. בוקר טוב תלמידים, כיבוי אור, תחילת הקרנה. הרגע הזה בו הכיתה הופכת למיני בית-קולנוע הוא רגע של ניצחון מבחינת המורה. כל ההפרעות של תחילת שיעור נמוגות והתלמידים נשאבים לתוך הסרט. זו הבטחה. החוכמה היא להקרין קטע קצר, לעצור אותו ברגע הנכון ואז כשהתלמידים בעניין להתחיל לדבר. מהו הקטע הנכון? ה-Cliffhanger, הרגע בו הגיבור ניצב על קצה צוק ולא ברור לצופים אם הוא יפול או לא. המתח הזה "יקנה" לכם עוד מספר דקות בשיעור. כמעט לכל סרט יש את ה-Cliffhanger שלו וזה הרגע לעצור. אם אתם מחפשים אנלוגיה מעולם הטלוויזיה- סוף הסצנה הדרמטית שאחריה מופיעות כתוביות הפתיחה. הקרנה בסוף היא עניין נדיר יותר אלא אם כן מדובר בקטע הומוריסטי. לא ננהל עכשיו דיון על המשמעויות העמוקות אלא נסיים בחיוך עם חומר שרלוונטי במידה מספקת לנושא השיעור. דוגמא לקטע כזה הוא הסרטון הקצר "אם למשה רבנו היה פייסבוק". חפשו אותו ביו-טיוב וזכו לשלוש דקות מהודקות, אינטליגנטיות ובעיקר מצחיקות. קלאסי לסיום שיעור תנ"ך בפרקים הרלוונטיים. 
#שאלה מטרימה# ישנם קטעים שרצוי לשאול שאלה משמעותית לגביהם רגע לפני תחילת הקרנתם. השאלה הזו טוענת את הקטע באנרגיה שתחזיק את הכיתה לכל אורכו. דוגמא אחת היא הקרנת כתבת טלוויזיה על תרבות האלכוהול בקרב בני נוער. במהלך כתבה שכזו נראה בני נוער צעירים שותים, משתכרים, פוגעים זה בזה, מאבדים הכרה ומסיימים את הבוקר הלומי קרב. ניתן פשוט להקרין את הקטע ולדבר אחריו אבל הנחיית צפייה מטרימה נוסח "תוך כדי הקטע תשאלו את עצמכם האם משהו מפתיע אתכם והאם משהו מזעזע אתכם בקטעהופכת את התלמידים לדרוכים יותר. הם יודעים שיש מה לחפש בקטע. גם אם התשובה בסוף היא "לא ולא" (וסביר להניח שזו תהיה התשובה) עדיין הרווחתם צפייה מסוג אחר. שאלה מטרימה כזו משולה לכותרת יעילה בעיתון.
#שאלה מסכמת# ברב הקטעים שתקרינו זה יהיה המצב. הקטע הסתיים, מדליקים את האור, ומתחילים לדבר. הכיתה שלכם, הם בעניין, עכשיו שאלה טובה היא כל מה שנדרש. "מה דעתכם?", "איך הסרט גרם לכם להרגיש?", "מה רצה הבמאי לומר לנו?" (זה הזמן להתמקד בבחירות החריגות), "במה חידש לכם הסרט?", "אם אתם הייתם מביימים את הסרט איך הייתם מסיימים את הקטע?", "ספרו לי מה ראיתם- מי הטובים ומי הרעים כאן?", "נסו לסכם במשפט מה המסר של הסרט"- כל אלו התחלות ראויות לדיון כיתתי. העניין הוא לבחור נכון. שאלו את עצמכם מראש מה מטרת הדיון מבחינתכם ומתוך המסקנה הזו תבנו לאחור את שרשרת השאלות. דיון טוב הוא קצת כמו הוכחה בגיאומטריה - בחנו מה הדרך הטובה ביותר להגיע לפואנטה, למ.ש.ל (מה שבאתי להוכיח).  
#הכירו את כפתור הפאוז# גם שאילת שאלה באמצע קטע היא טריק מצוין לעבודה עם סרטי קולנוע. החוכמה היא לעצור את הקטע בצומת בחירה של אחת הדמויות, לנהל דיון, ולהמשיך לאחריו את ההקרנה. "מה הייתם עושים במקומה?", "מה האפשרויות שלה?", "מה המחיר שהיא תשלם על כל אחת מהבחירות שעומדות לפניה?"- שאלות מסוג זה מנצלות את העובדה שמצד אחד הילדים נשאבו לתוך הסרט והם חיים לחלוטין את עולם התוכן של הדמויות ומצד שני הם לא שמים לב שהם מדברים למעשה על עצמם. היתרון בעצירת הקטע הוא העובדה שאנחנו מבהירים לתלמידים שכל מעשה הוא אקט של בחירה, אין אינרציה בחיים, אין חוסר שליטה. אם היינו צופים בקטע ברציפות התלמידים היו עשויים לראות את בחירתה של הדמות כמובנת מאליה, כברירת מחדל, כאפשרות יחידה. העובדה שהם שרטטו תסריטים אלטרנטיביים מייצרת דיון מעמיק יותר.
 
איך מוצאים קטעים  
ברור לי שאחרי שקטע הסרט הנכון נמצא בידיים שלכם קל הרבה יותר לעבוד אתו בכיתה אבל איך מוצאים קטעים? הרי לא כולנו זוכרים כל סצנה שראינו אי פעם. נסכם עם שלושה טיפים.
#פורומים של מורים ברשת# אתם מתכננים שיעור בנושא מסוים ומרגישים שקטע סרט ישדרג אותו. כנסו לגוגל ורשמו "סרט לשיעור על _____". הרשת מלאה בשלל בלוגים ותגובות של אנשי חינוך שפתרו את הבעיה הזו לפניכם. למה להמציא גלגל אם מישהו בנה אותו קודם. בדרך כלל תסיימו שיטוט כזה עם יותר מדי רעיונות וסרטים אבל אלו הן כבר צרות של עשירים- תתמודדו.
#מילות מפתח באתרי סרטים# מעבר לחיפוש של מילות מפתח ביו-טיוב נסו את האתר של ספריית הוידאו "האוזן השלישית" ואת האתר הבינלאומי המקיף ביותר על קולנוע imdb.com. בשני האתרים האלו יש מנוע חיפוש לסרטים על פי נושא או מילות מפתח בעלילה. זה דורש מאמץ קל אבל זה משתלם. לפעמים תזכרו פתאום בסרט נהדר שראיתם אבל לא באמת קישרתם אותו, בשליפה ראשונה, לנושא השיעור שלכם בשבוע הבא.
#יום אחד אני אשתמש בזה# שלחו לכם בפייסבוק קטע מצוין, ראיתם אתמול סרט בטלוויזיה ואחת הסצנות היממה אתכם, פרסומת בטלוויזיה עלתה לכם על העצבים- מצוין. יום אחד עוד תשתמשו בזה. אין לכם שיעור מחר בבוקר, אין לכם מושג מתי הסצנה הזו תעזור לכם אבל באינסטינקט הפדגוגי שלכם יש לכם תחושה עמומה שיום יבוא והקטע זה יציל לכם את השיעור. העצה שלי- אל תסמכו על הזיכרון. הורידו מיד את הקטע למחשב האישי שלכם והכניסו אותו לתיקייה המיוחדת "סרטים שיעזרו לי יום אחד".

על נושאים אלו ועוד מדבר המרצה במסגרת המפגש "שעור מהסרטים" מפגש המועבר לצוותי הוראה וממומן ע"י עמותת המורים.